לביא נ' מחלבות רוטשילד (2012) בע"מ

פסק דין

בפני בקשה מוסכמת להסתלקות מהבקשה לאישור התובענה הייצוגית.

בפתח בקשת ההסתלקות נאמר:

"2.עניינה של הבקשה, בטענת המבקשת, כי המשיבה מפרה את הוראות החוק למניעת עישון במקומות ציבוריים והחשיפה לעישון, התשמ"ג-1983 (להלן: "החוק למניעת עישון"). לטענתה של המבקשת, הרי שהמועדון המופעל על ידי המשיבה הינו כל כולו שטח ציבורי אחד רציף, ללא הפרדה – בו מותר העישון בכל פינה ופינה. המבקשת אף טוענת כי במועדון לא קיים שילוט האוסר על עישון אלא שילוט הפוך, המתיר עישון.

3.לטענת המשיבה, הרי שבמועדון המופעל על ידה נשמרות הוראות הדין בקפידה וללא דופי. המשיבה טענה, כי המועדון מחולק לשני חללים, חלל קטן, המכונה ה'מילק' שהוקצה על ידי קבוצת הבעלות הקודמת של המקום כאזור עישון מאושר – העומד בתנאי התוספת הראשונה לחוק למניעת עישון ואף זכה לקבלת אישור כדין מעיריית תל אביב-יפו (סעיפים 25-34 לתשובת המשיבה).

המשיבה אף הוסיפה וטענה (מעבר לנדרש) שכן אין בבקשת האישור ולו ראייה (ביחס לחלל העיקרי של המועדון) כי היא עומדת אף בדרישות החוק ביחס לחלל העיקרי של המועדון (סעיפים 35-41 לתשובת המשיבה) ...".

בדברי התשובה של המשיבה לבקשה לאישור התובענה הייצוגית יש פירוט רב יותר של הנאמר, כפי שמוצא את ביטויו, בין השאר, בסעיפים 5-7 כדלקמן:

"5.המועדון המופעל על ידי המשיבה מחולק למעשה לשני חללים עיקריים: החלל הגדול יותר, מכונה "הברקפסט" (להלן: "הברקפסט") ומהווה מעין דאנס בר גדול שבו יש רחבת ריקודים וכן בר מרווח בחלל זה, ובניגוד גמור לאמור בבקשה, אסור העישון מכל וכל, והמקום משולט בהתאם להוראות הדין. מובן כי המשיבה מקפידה על מילוי הוראות החוק למניעת עישון בחלל זה ככתבן וכלשונן.

6.החלל הקטן יותר, המכונה "המילק" (להלן: "המילק"), הינו חלל קטן בהרבה (פחות מרבע משטח המקום) ומכיל מספר בודד של שולחנות. חלל זה הוקצה, כבר על ידי קבוצת הבעלות הקודמת של המועדון, כאיזור עישון – שולט והופרד בהתאם – הכל בהתאם להוראות התוספת הראשונה לחוק למניעת עישון ולהנחיות עיריית תל-אביב-יפו.

המשיבה הינה אחד מהמפעילים הבודדים של מתחמי בילויים שאף טרחה והסדירה את מתחם המילק כאזור עישון אל מול עיריית תל אביב-יפו. עיריית תל אביב יפו, לאחר, שביצעה בדיקות, סיירה היטב במקום ובחנה את סידורי האוורור המוצעים, ודרשה וקיבלה תיקונים ותוספות כאלו ואחרים (בעיקר לעניין האוורור) אישרה את קיומו של מתחם המילק כשטח עישון מאושר על פי הוראות החוק למניעת עישון ועל פי תקנות העירייה.

7.כל האמור בבקשה כלל אינו מתייחס לחלל העיקרי של המועדון, המהווה מקום ציבורי כהגדרתו על פי החוק למניעת עישון (ששם אכן אסור העישון על פי דין) אלא דווקא ביחס לשטח המילק, אותו חלל שיוחד לטובת ציבור המעשנים ובו מותר העישון הן על פי הוראות החוק למניעת עישון והן על פי הוראות הרישיון שניתן למשיבה על ידי עיריית תל אביב-יפו".

לדברי התשובה צורפו מסמכים התומכים את הנאמר וביניהם אישור מעיריית תל-אביב, מיום 26.8.09, שניתן על ידי מר אסף אדלשטיין, מנהל מח' רישוי עסקים, כי האיזור נשוא התביעה הוא: "איזור עישון מאושר".

בתצהיר אותו הגיש מר עדי שנהר, מנהל המקום, הוא מדגיש ומפרט את ההקפדה הקיימת למנוע עישון במקום שאינו מיועד לכך:

"23.מעבר לנדרש (ולמרות שהבקשה כלל לא מתייחסת לחלל הברקפסט) אציין כי המשיבה עומדת במלוא חובותיה על פי החוק למניעת עישון. מאז נכנס התיקון לחוק למניעת עישון לתוקף, אין בברקפסט מאפרות (כנדרש על פי סעיף 2 ב' לחוק מניעת עישון) בנוסף עובדי המשיבה אינם מאפשרים ללקוחות להשתמש במאפרות מאולתרות, עובדי המשיבה מעירים ללקוחות להימנע מעישון בחלל הברקפסט.

24.בברקפסט קיימים שלטים המורים על איסור העישון במקום בגודל ובמיקום כנדרש על פי סעיף 2(א) לחוק למניעת עישון ועל פי התקנות להגבלת עישון במקומות ציבוריים (קביעת שלטים) התשמ"ד-1984. נוסף על השילוט הנדרש על פי חוק הרי שבדלת הכניסה החיצונית לברקפסט מוצב שלט המורה על איסור העישון במקום. השילוט מצוי לנגד עיני המבקרים בכל הזמן ולא ניתן להתבלבל ו/או לא להבין את המסר שאין לעשן בחלל הברקפסט.

תיעוד של השילוט הנ"ל צורף לעיל במסגרת נספח ב' לתגובה זו".

על רקע האמור אין פלא שהמבקשת – סיגל לביא אלבז – ביקשה לחזור בה ולהסתלק מן הבקשה לאישור התובענה הייצוגית, כאשר בסעיפים 4 ו-5 נאמר:

"4.לאחר מקרא תשובתה של המשיבה, ולאחר בירורים שונים שערכה המבקשת (בין היתר גם במחלקת רישוי עסקים בעיריית תל אביב) הגיעה המבקשת למסקנה כי סיכויי תביעתה, ביחס לשתי הטענות, נמוכים. זאת הן בשל העובדה כי למשיבה רישיון כדין להפעיל חדר עישון בחלל המילק והן בשל טענות המשיבה ביחס להעדרה של עילת תביעה אישית כלשהי. בנסיבות הללו, החליטה המבקשת להסתלק מהתובענה שבכותרת.

5.בנסיבות הללו, ולנוכח העובדה כי קיים למשיבה רישיון שניתן לה להפעלת חדר עישון. הגיעו הצדדים להסכמה כי המבקשת תסתלק מהבקשה והתובענה ללא צו להוצאות. הצדדים מבקשים מבית המשפט שיאשר את הסכמתם האמורה".

אכן, מהעובדות והמסמכים המצורפים לתשובה לבקשה לאישור התובענה הייצוגית עולה, כי לא קיימת, במקרה הנדון, כל עילת תביעה.